דחיית עתירה נגד החלטת ביה"ד השרעי כי קיים קרע וסכסוך בין בני הזוג

השופטת ע' ארבל:

1.        העותרת והמשיב 3 הינם בני זוג בני הדת המוסלמית, שנישאו בשנת 2005 והתגוררו באיטליה. ככל הנראה מספר חודשים לאחר נישואיהם עלו יחסיהם על שרטון, כאשר עם שובה של העותרת מביקור אצל משפחתה בישראל סירב המשיב 3 לחזרתה אל דירת מגוריהם המשותפים. העותרת יזמה בהליכים בבית משפט איטלקי, אולם לדבריה ההליך הסתיים לאחר שלטענתה נקבע כי בקשתה אינה מבססת את הסעד הנדרש.

           לאחר הדברים הללו הגיש המשיב 3 תביעה להליך בוררות נגד העותרת למשיב 1, בית הדין השרעי בנצרת (להלן: בית הדין בנצרת). בהחלטה מיום 12.10.06 הורה בית הדין בנצרת כי הדיון יידחה עד להתייצבותו של המשיב 3 בכדי שניתן יהא להכריע בתביעתו. בדיון שהתקיים ביום 24.5.07 לא התייצב המשיב 3 לדיון. בא כוח העותרת ביקש למחוק את התביעה בהיעדר התייצבות, אולם בית הדין החליט להמשיך בדיון בנוכחותו של בא כוח המשיב 3 (להלן: ההחלטה הראשונה).

           ביום 3.11.07 קבע בית הדין בנצרת כי לאור טענות הצדדים והמסמכים שפורטו בפניו, ומבלי לקבוע בשלב זה "מי צודק ומי אשם", הוא השתכנע כי קיים קרע וסכסוך בין בני הזוג, כנלמד מהפרידה הממושכת ביניהם ומההאשמות ההדדיות. בית הדין הורה כי כל צד ימנה בורר מטעמו וקבע דיון נוסף בתביעה (להלן: ההחלטה השנייה).

           על כל אחת משתי ההחלטות הגישה העותרת ערעור למשיב 2, בית הדין השרעי לערעורים (להלן: בית הדין לערעורים). שני הערעורים נדחו מהטעם שמדובר בערעור על "החלטה ראשונית", שאינו אפשרי לפי "סע' 66 לתקנות סדרי הדין האזרחי וסע' 6 לחוק הקמת בית הדין השרעי לערעורים לשנת 1918 - 1925", כך החלטת בית הדין לערעורים. בית הדין אף ציין כי אם העותרת תבקש לערער על פסק הדין הסופי, היא תוכל להעלות טענות אלה במסגרת ערעור זה.

           העתירה מופנית נגד שתי ההחלטות האמורות. בנוסף, ומאחר שביום 19.1.08 אמור להתקיים דיון בפני בית הדין השרעי בנצרת בו אמור להינתן פסק דין בתביעת המשיב 3, ומאחר שהעותרת סבורה כי בדיון זה יינתן פסק דין של גירושין שיפגע בה קשות, היא מבקשת כי יינתן צו ביניים לפיו יוקפא הדיון בתביעה בפני בית הדין בנצרת, עד להכרעה בעתירה.

2.        ביחס להחלטה הראשונה העותרת טוענת כי ההחלטה לפטור את המשיב 3 מהתייצבות בדיון התבססה על מסמך רפואי לא עדכני ו"סתמי", כלשונה, שלא ניתן על ידי רופא מומחה, אינו נתמך במסמכים רפואיים ואינו עומד בדרישות פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971. לדבריה, לא חל כל שינוי נסיבות שיצדיק את אי עמידתו של בית הדין בנצרת על החלטתו הקודמת הדורשת את התייצבות המשיב 3 לדיון.

           ביחס להחלטה השנייה מלינה העותרת על כי היא אינה מנומקת, אינה מתבססת על ראיות ואין בה התייחסות לטענותיה, אלא היא מבוססת על מסקנה הנובעת מעצם הפירוד הממושך בין בני הזוג ומהגשת התביעות ההדדיות. היא מלינה על שלא נערך דיון לגופו של עניין. טענה נוספת היא כי ההחלטה התקבלה בעקבות לחץ שהפעילה אחות המשיב 3 על הקאדי וכי היה על הקאדי לפסול את עצמו מלדון בתביעה.

           אשר לפסקי הדין של בית הדין לערעורים טוענת העותרת כי לא היה מקום להסתמך בדחיית הערעורים על חוקים שהתקבלו לפני כתשעים שנים.

           העותרת טוענת כי בהחלטותיהן האמורות של ערכאות בית הדין השרעי הן חרגו מסמכות ומכללי הצדק הטבעי באופן המצדיק התערבות בית משפט זה.

3.        דין העתירה להידחות על הסף.

           בית משפט זה אינו יושב כידוע כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים והתערבותו המצומצמת בהכרעותיהם שמורה "למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר שנקבעו בפסיקת בית משפט זה" (בג"צ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם, 6.4.06). ראו גם: בג"ץ 2578/03 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 8.5.06)). הדברים יפים שבעתיים כאשר בעתירה המופנית נגד החלטת ביניים בהליך בפני בית דין דתי מדובר (בג"ץ 10063/06 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים (לא פורסם, 30.1.07); בג"ץ 6185/05 צ' א' נ' בית הדין הרבני האזורי (לא פורסם, 27.6.05)).

           לא מצאנו כי מקרה זה נכנס בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. כפי שציין בית הדין לערעורים מדובר אכן בהחלטות ביניים בהליך המתנהל בפני בית הדין השרעי. ככל שהעותרת תעמוד על טענותיה אלה, יהא באפשרותה להעלותן במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין השרעי, לכשיינתן. 

           אשר לטענת העותרת כי היה מקום שהקאדי הדן בתביעה בבית הדין בנצרת יפסול עצמו מלישב בדין, הרי שמן העתירה על נספחיה לא עולה כי הטענה הועלתה על ידי העותרת בפני בית הדין בנצרת. מכתב הערעור שהגישה העותרת על ההחלטה השניה לבית הדין לערעורים עולה אמנם כי טענה זו הועלתה בפני בית הדין לערעורים, ואולם לא נמצא אזכור לכך שטענת הפסלות נגד הקאדי בבית הדין בנצרת הועלתה בפניו על ידי בא כוח העותרת וכי הוא נתן החלטה בבקשה לפסילתו (ראו לעניין זה סעיף 6ב(ב) לחוק הקאדים, תשכ"א - 1961).

           סוף דבר, העתירה נדחית על הסף.

           ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים.

           ניתן היום, ‏ט' שבט, תשס"ח (17.1.08).